נעים להכיר אני לימון
טוק טוק… הגעתי. אפשר להיכנס?
ולמה שאפתח לך את הדלת? את הרי כזו שלילית. תיכנסי אל המרחב שלי, תתמקמי כאילו ביתי הוא ביתך, ועוד תבקשי אירוח. אני פוחדת שעוד יהיה לך טוב אצלי ותבחרי להישאר פה עוד ועוד.
אבל… כבר הגעתי, אז פשוט תבדקי אולי יש סיבה, אולי בכלל תרצי להתחבר איתי.
אז רק קצת.. רק להיכרות ואחר כך תלכי לדרכך. מבטיחה?
תודה שפתחת לי את הדלת. ובכל זאת אשמח שנכיר. אני מגיעה ללא מעט אנשים לאירוח ויש כאלו שמשאירים אותי לזמן קצוב ומעיפים אותי ממש רחוק באגרסיביות, ויש כאלו , תתפלאי לשמוע, שמאמצים אותי, מטפחים אותי, מתייחסים אלי עם כלכך הרבה כבוד, שזה אפילו קצת מרגש אותי.
קוראים לי לימון ואני די חמוצה. מתיישבת אצל מי שמקבל אותי כמו שאני ופשוט אצלו אני עושה עבודת החמצה. אני נוגעת כמעט בכל דבר ומחמיצה אותו. הרבה דברים הופכים לחמוצים ואז אני מתעצמת. נהנית מזה "אש". זה מדרבן אותי להחמיץ עוד ועוד. אני נהיית קצת שתלטנית לאט לאט עוצמת החמיצות משתלטת ואם קודם היה רק מעט של "אני לא יכול" "אני לא מספיק טוב" "אני לא מסוגל" אז אני גורמת לזה להיות "אני לא אצליח" "אני ממש כישלון" בקיצור כל מה שהוא חסר או חמוץ. הדרך היחידה להוציא אותי מסלון ביתכם ולשלוח אותי לדרכי היא להבין דבר פשוט, כלכך פשוט: שלימון יכול להפוך ללימונדה. ולימונדה היא כבר סיפור אחר.
לימונדה היא סלב, היא יפה ולבושה תמיד בטוב טעם, יש לה סגנון משלה, תמיד זוהרת ושמחה. מן גברת אנרגיה חיובית שכזו.
ניסית פעם להזמין את לימונדה להתארח אצלך לקפה?
שמת לב כמה שאווירה שמסביבה הופכת לשמחה ונעימה? כל זה בזכות סוכר, כן קצת סוכר. סוכר של "אני יכול" ו"אני אצליח" וגם "אני טוב". משקה החיים! מותק של ממש!
להשאיר תגובה