על הנגלה, הנסתר ומה שביניהם – ראיון שעשו עליי

ב"שורה התחתונה" מבחינים כולנו. אי אפשר לפספס. לזוהר יש נוכחות שפורצת את גבולות עצמה , ששולחת קרניים לכל עבר ומודיעה לכולנו ש"כעת היא חוגגת". לחגיגה הזו קל להתחבר. היא ממגנטת ומהפנטת כאחת. החגיגה היום נראית לעין כל. היא גדולה, צבעונית וזוהרת.

ניפגשתי ביוזמתי עם זוהר מור (העורכת של העלון הקיבוצי "הברמה") לשיחה על הנגלה והנסתר ומה שביניהם עבורה. הצעתי לה ראיון נוסף לראיון שהיה לה לאחרונה. ודווקא ל"ברמה", ל"נמל הבית" אותו הקפידה לתחזק ולערוך גם בימים קשים. אחרי ששמעתי את תוכנית הרדיו בה התארחה, השתכנעתי שיש כאן עיניין לציבור: יש בסיפור שלה דרמה, מאבק, השראה, מידע וגם מקור לגאווה. 

(להאזנה לתכנית ברדיו אורנים בשיתוף קול ישראל, לכתוב בגוגל: אייקסט ינשופים זוהר מור).

זוהר, מה הדרכים בהם בחרת להתמודד עם מחלת הסרטן?

תמונה של תקווה

תקווה

אם אני מנסה לסכם לעצמי אז היו לי כמה דרכים:

בתחילת הדרך היה עלי להסכים לחשוף ולשחרר את "הסוד" האישי על מחלתי. בהמשך הגיע אלי המון טוב בעקבות זה.

הפרדה בין מי שאני כזוהר הבריאה והמתפקדת לזוהר המטופלת.

היכולת להעזר בכל המערך העצום שקיים מטעם "האגודה למלחמה בסרטן".

העזרה האישית והאמפטיה שקבלתי מהמשפחה מאנשי הקבוץ (ובעלי תפקידים בקיבוץ), וכמובן החברים והחברות.

כאן מתבקש הפירוט:

בהתחלה רציתי להסתיר את המחלה. הרגשתי חוסר רצון לשתף. רציתי לשמור את המחלה לעצמי. המעבר מ"הסוד הרפואי" לפתיחות היה מעבר שהייתי צריכה לעבוד עליו. אחרי שהתרתי את הסוד והמעגל הקרוב ניפתח אליו, קיבלתי ממנו בחזרה המון עזרה עם הרבה  אמפטיה. רק אז יכולתי להבין את הכוח של התמיכה הזו. גיליתי אנשים עם הרבה רגש. זה היה נעים ומחזק. שמעתי מבחורות אחרות בקיבוץ שבעבר במצבים דומים, זכו לתמיכה רבה מאוד ומרגשת במקום הזה.

בנוסף לעזרה האישית מצד אימי והחברות הקרובות גם המוסדות בקיבוץ (הנהלה, מרפאה, ו.בריאות) גילו הבנה לצרכי. אני מתייחסת אל זה כמשהו שאינו מובן מאליו.

ככל שהתקדמתי בטיפול התחלתי להיעזר במערך התמיכה המקומי שבא לקראתי למשל, כשהרגשתי לא טוב הגיעו לביתי להגיש לי עזרה רפואית. הרגשתי שאני מוקפת בהגנה.

לחולים במחלת הסרטן יש מערך תמיכה ארצי גדול ומסודר. לי בנוסף היה קיבוץ תומך ובכך אני רואה עצמי ברת מזל.

המחלה תפסה אותי בעיצומו של מאמץ לבסס את העסק שהקמתי,  מרכז לאימון ילדים ונוער . זה היה משא כבד ולא פשוט לביצוע בנוסף לקושי של ההתמודדות עם הטיפול במחלה. כאן בא אורן מרכז המשק שלנו, ואמר לי להרשות לעצמי לקחת את הזמן לטיפול בעצמי ולהסיר את הדאגה לעסק. לכשיתאים, אמר, נעזור לך להרים מחדש.

 

"הבחירה בחיים" שהזכרת, מתי היא הגיעה?

מהרגע הראשון. לא מתאים לי להיות חולה. לרגע לא אימצתי את הזהות של זוהר החולה. אימנתי את עצמי להפריד בין זוהר המטופלת בטיפולים רבים וקשים לבין זוהר  שבוחרת בחצי הכוס המלאה, בשגרה ובשמחה. זוהר שבוחרת בחירה חד משמעית בחיים.

כך מצאתי את עצמי גם בין הבדיקות הקשות ברגעי צחוק והומור סוריאליסטים. "כי בראש שלי אני בריאה".

אולי יראה לך תמוה, אבל בסיומם של הטיפולים הכי קשים יצאתי עם מי שליווה אותי אז לבית קפה על שפת הים בטיילת של נהריה.

זוהר, גילית את החוסן, מה עוד גילית על עצמך בעיקבות המחלה?

*גיליתי מה באמת חשוב בחיים. איפה אני חיה ועם מי. שאנחנו אנשים בשביל אנשים.

* הארוע של המחלה כל כך מטלטל ולכן גם נוגע בכולם. כולם עוברים טלטלות והתמודדויות מסוגים שונים בחיים ומתמודדים.

* גיליתי מה הכוחות שלי שעומדים לרשותי ללא תלות במקום, זמן, משאבים, אנשים אחרים. למשל: לעשות פעילות גופנית חרף כל הקושי ולהתמיד.

ליצור ולהביע- יש לנו חדר אומנות חדש בקיבוץ. התחלתי לצייר. זה כלי נהדר לאוורור רגשי. אני מאוד אוהבת את העיסוק בצבעים.

מציירת

מציירת

אני רוצה בהזדמנות זו לספר של"אגודה למלחמה בסרטן" יש מרכזי תמיכה בפריסה ארצית המעניקים פעילויות מקצועיות שונות כגון יצירה ואמנות, ספורט, תרפיות, קבוצות תמיכה, כתיבה יוצרת (ביבליותרפיה) ועוד… הזכאות להשתתף היא לשלוש שנים ללא תשלום.

*צריך לגלות פתיחות ולהסכים לקבל עזרה. בזכות כך זכיתי לקבל מה שמערך שלם רוצה להעניק. לצערי יש אנשים שאוטמים את עצמם ממה שציבור אמפטי רוצה לתת להם וההפסד הוא כולו שלהם.

*חיבור לעצמי, למה שטוב לי, לדברים העמוקים שבתוככי הנפש שלי.

איפה את נמצאת היום?

היום אני לקראת סיום הטיפולים המניעתיים ואני מרשה לעצמי לחגוג. כבר אפשר להגיד שניצחתי את המחלה שזה כבר מאחורי. הדרך שלי לאחרונה מתאפיינת בלמצוא את הסיבות לחגיגות חרף הקשיים. למשל עשיתי "מסיבת בנות לסיום ההקרנות", ומסיבת יום הולדת גדולה בפאב שלנו.

הזהירו אותי מ"מהיום שאחרי" שהשגרה תחזור וקשיים או דאגות יכנסו שוב. אני כבר עכשיו רוצה להכין את עצמי, להיות תמיד מחוברת לכוחות שלי ולשמחת החיים. רוצה  שזה לא יתמסמס אלא ימשיך ללוות אותי בהמשך חיי.

סיימתי את השיחה עם זוהר בהרגשה  שמהלכת בינינו דוגמה חיה לקלישאה המקובלת על "הדברים הטובים שבאים בעקבות המחלה". שאכן המחלה היא קשה ביותר, אבל כשנלחמים בה בנשק של זוהר, ועושים בחירות אמיצות וברורות כפי שזוהר עשתה, קל יותר לנצח ובדרך הזו גם מרוויחים כמה דברים טובים.

אני מאחלת לזוהר רק בריאות ושהשיגרה שתגיע "ביום שאחרי" תהיה חיונית וצבעונית.20150523_190725-1

(שיחה עם זוהר מור  /   שוחחה: רחל יפה.  פורסם בחג סוכות 2015)

מודעות פרסומת
עם התגית: , , , , , , , , , ,
פורסם ב-בלוג אבן זוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

להזמנות, התייעצות,
ולכל שאלה - נשמח לפנייתך
בטלפון 052-3662521
או באמצעות הטופס »»